"יתגדל ויתקדש שמיה רבה". הלב שלנו שמע את נווה, בנו של אלעד, אומר את המילים הללו בלוויה, ולא יכולנו לעמוד בזה.
יתגדל ויתקדש שמיה רבה. שמו הגדול המחולל לעיני הגויים. אלעד היה איש טוב. הוא כיוון לטוב ועשה טוב. "הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ" (תהלים טו, ב) קראה עליו טל רעייתו. כאשר דמו הנקי והטהור נשפך, נמצא שמים מתחלל.
בערב יום הכיפורים 1947. בעקבות גל טרור קשה, שי עגנון פרסם בעיתון הארץ מאמר שכותרתו "פתיחה לקדיש- אחר מיטתם של הרוגי ארץ ישראל". חילול השם, הסביר עגנון, נובע מכך שאנחנו לא עם מרובה אוכלוסין אלא, "הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים" (דברים ז, ז). "ומתוך אהבתו שאוהב אותנו ואנחנו מעטים", הוא כותב, "כל אחד ואחד מעמנו חשוב לפניו כלגיון שלם. נפקד חס ושלום אחד מישראל באה פחת בלגיונותיו של המלך ובאה תשות כח כביכול במלכותו יתברך". כנגד החסרון הזה אנחנו זועקים, יתגדל ויתקדש שמיה רבה.
"אמן", השפתיים עונות. האוויר הקר של הרי ירושלים מקפיא את הרגליים, אבל הלב רותח, "רבונו של עולם, תענה גם אתה אמן!". אי אפשר הרי לעמוד בתפילה המתוקה והתמימה הזו. יותר מידי תפילות כאלה נשמעו בשנה האחרונה מפי ילדים. רבונו של עולם, איך אתה יכול לעמוד בפניהם!
אליהו הנביא היה איש קנאי. הוא עמד לפני עם ישראל והוכיח אותם באש אוכלת וברעש גדול. אחרי המעמד בהר הכרמל אליהו מגיע להר סיני.
"וְהִנֵּה ה' עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי ה', לֹא בָרוּחַ ה'. וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ, לֹא בָרַעַשׁ ה'. וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ, לֹא בָאֵשׁ ה'. וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה" (מל"א יט, יא-יב).
אליהו הנביא היה איש של רעש גדול. הקב"ה לימד אותו התגלות של קול דממה דקה.
אלעד היה איש של שקט. לא שקט של היעדרות, שקט נוכח, בחינת קול דממה דקה. את השקט הזה אפשר היה לחוש ברגע קצר של מפגש היכרות ראשוני. חווית השקט הזו הלכה והעמיקה ככל שההיכרות התמשכה. אלעד היה עושה הרבה דברים, שם לב לאנשים, עוזר ומארגן, והכל בשקט. אלעד היה המורה שלי לשקט, הוא עזר לי להבין איך מקשיבים לקול דממה דקה.
אלעד וטל הגיעו לעין הנצי"ב לפני פחות משנה. אנשים עובדים ועסוקים. טל בבני עקיבא ובחקלאות בעמק, ואלעד במשטרה. ולצד זה אנשי חינוך אמיתיים. כבר בשבת הראשונה בקיבוץ הבית שלהם הפך למקום עבור הנוער אותו הם הובילו באמונה בחודשים האחרונים. לאט לאט נרקמו קשרים עמוקים ואמיצים. הנערות והנערים בגיל ההתבגרות, גיל של רוח ורעש גדול, והם זכו לליווי ועצה של שקט ויציבות. ההרמוניה של אלעד וטל כל כך יפה. העוגן שלהם עבור קבוצת התיכון כל כך משמעותי.
ברוח גדולה של אומץ אלעד משיב אש, יורה על המחבלים בקול רעש גדול. ואחר הרוח והאש והרעש, קול דממה דקה. דממת חידלון נוראה.
אלעד לימד אותנו שאור גדול מופיע בקול דממה דקה. אנחנו מתחננים אליך, רבונו של עולם, להתגלות כזו. אנחנו כל כך זקוקים לנחת ושקט, שלא נצטרך לקפוץ מכל פוש חדשותי, מכל דפיקה בדלת ומכל טלפון. שלא ישמע עוד שוד ושבר בארצנו. אנחנו מבקשים ממך לשמוע קול דממה דקה!
בכל שבת אלעד היה עולה לדוכן לברך אותנו בברכת כהנים. "יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם" (במדבר ו, כו). הקב"ה מבטיח שהברכה לא תלויה בכהנים, הם ישימו את שמו על בני ישראל, "וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם" (שם פס' כז). רבונו של עולם תברך את טל, ואת נווה ועומר בשלום. אנחנו, קהילת עין הנצי"ב, נעשה כל שביכולתנו לעמוד לימינם, ואתה, אנא, תן להם כח ועוז. תברך את כולנו, כל עם ישראל בעוז ובשלום. ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם (תהלים כט, יא).
Comments